( יום העצמאות תש”פ – 2020 – (לפני שנה

The lowest point in Earth

פוסט יום העצמאות תש”פ מזל טוב למדינת ישראל. שמתי את שעון המעורר מוקדם בבוקר (יחסית) כדי לצפות במטס החגיגי שחג הבוקר מעל בית חולים איכילוב, אותו רואים מן המרפסת שלי. לדאבוני, לא הצלחתי להתעורר, חודש ימים של סגר מסוגר החזירו אותי למחזור השינה הטבעי שלי, לפיו שעות השינה העמוקה שלי סובבות דווקא סביב שבע עד תשע בבוקר. מה אפשר לעשות, לטבע יש גם גחמות משלו ובמשפחה שלנו יש מספר נפשות שמתעוררות מאוחר, אם רק נותנים להן, ללא יותר מדי נקיפות מצפון. זוכרת כשהייתי ילדה קטנה בניכר, אחותי התאומה האהובה ואני היינו מתעוררות מאוחר ורצות למיטת ההורים, שם ידענו, נמצא איש שמן גדול, גדול מאוד, ששיחק איתנו בשעות בוקר מאוחרות במיטתו הזוגית למשך זמן רב. היה מצחיק אותנו, חושף את בטננו הקטנה והרכה ומנשק אותה, עושה קולות וצחוקים, ללא תחושה של זמן או דחיפות, זו הייתה הפריבילגיה של איש בשנות הארבעים המאוחרות שלו במדינה ים תיכונית, שם הזמן לא נדחף והשעונים תקתקו בקצב משלהם. לאחר ששיחקנו, היה הולך לו לאט ותוך שריקת שיר מזדמן להתגלח, גם הגלוח התנהל בקצב משלו, אחותי ואני אהבנו להתיישב על מכסה האסלה ולהתבונן במלאכה. היו בקבוקים ריחניים של קצף, שאם לחצנו עליהם, התפזר מהם שלג דמוי יום העצמאות עם ריח נעים וחלומי של מנטה. אבא היה מניח את הקצף בעדינות על פניו הנאות, ונזהר שלא לסגת לגבול שפנו המהודר, סמל לגבריות ים -מזרח תיכונית. פעמים המשיך לזמזם שיר כלשהו בזמן המלאכה ומעת לעת הסתכל על בנותיו הקטנות וקרץ עין, על מותניו מגבת תורנית, שכן טקס הגילוח התרחש לאחר המקלחת. בה בעת, אימא הייתה מכינה במטבח “לחם מתוק”, פרוסות לחם טבולות בביצה מטוגנות ועליהן שכבה של קינמון. ביתם היה מבצרם, מבצרנו. זוג הוריי חיו להם חיים משלהם במדינה זרה, מרוחקים ממשפחה ומהתניות חברתיות. הבית היה בהחלט מבצר, וגם גן עדן עבורנו. הייתה דירה עירונית בזמן שהתנהלו למודים ובנוסף, בית קיץ רחב ממדים על שפת הים התיכון. כיום, מספר עשורים לאחר מכן, נשאלתי כיצד המצור אינו מעיק עלי יותר מדי. משנדרשתי לסוגיה וניתחתי את חודש הימים האחרון, נראה לי שיודעת את התשובה. גדלנו אחותי התאומה ואני בסוג של עולם מקביל, המשפחה הייתה תמיד מעבר לים, שני אחיי הגדולים ומשפחה מורחבת, שבט בולגרי שלם בן שמונה אחים ואחיות אליו השתייך אבי; שבט שהוקפא לאחר פועלו הענף והאמיץ של אבי למען מדינת ישראל, באפריקה ובארצות אחרות. למעשה, אבא ביקש לנוח, להגשים חלום, והוא בהחלט ברא לעצמו ולילדותיו הקטנות עולם מקביל.
ימי קורונה הביאו אותי חזרה לזמן הענוג של פעם. קמתי היום עם שקט ורוגע בלב, יצאתי למרפסת שלנו בה הונף דגל ישראל גאה, יודעת שעוד מעט נחזור כולנו להסתכל על השעון, אולם לא מתלוננת ואף מודה עבור תקופה שהזדמנה לי יחד עם אישי היקר, שני הבנים בני העשרים שלנו וכלבה קטנה מפונקת. חג עצמאות תש”פ שמח!

Caminante no hay Camino, Antonio Machado

Proverbios y cantares (XXIX)

Caminante, son tus huellas
el camino y nada más;
Caminante, no hay camino,
se hace camino al andar.
Al andar se hace el camino,
y al volver la vista atrás
se ve la senda que nunca
se ha de volver a pisar.
Caminante no hay camino
sino estelas en la mar.

[Traveler, your footprints]

BY ANTONIO MACHADO
MARY G. BERG AND DENNIS MALONEY

Traveler, your footprints
are the only road, nothing else.
Traveler, there is no road;
you make your own path as you walk.
As you walk, you make your own road,
and when you look back
you see the path
you will never travel again.
Traveler, there is no road;
only a ship’s wake on the sea.

https://www.linkedin.com/pulse/caminante-hay-camino-daphna-kedar-kelman

Algunas fotos de mi familia

Bueno, pues en primer lugar, no estoy autorizada para publicar fotos de mi esposo/hijos dado que tienen el sentido común de ser cuidadosos con los medios sociales y sus riesgos, así que, las fotos son de hace algunos añitos.

Me casé en Noviembre de 1992 a los 28 años con un intelectual de primera llamado Haim (cuyo significado en hebreo es vida). Lo conocí dos años antes por mediación de un buen amigo, por lo que contamos juntos un poco más de 28 años, que es más de la mitad de mi existencia. Mi cónyuge es una persona pacífica de buenas intenciones con la testarudez característica de una mula. Su mayor amor son los libros y detesta viajar, por lo que cuando viajo es generalmente sola, con hermanas y amigas. No quisiera transmitir descontento con su persona, dado que nos comprendemos a la perfección y cada uno encuentra en el otro calidades humanas, apoyo, respeto, cariño y amor.
En 1995 nació nuestro primogénito, Ophir y dos años después el segundo varón, Eilon.

Mis dos hijos nacidos con una diferencia de dos años y tres meses, ambos con nombres del Antiguo Testamento, Ophir (la tierra dorada) y Eilon (uno de los jueces de Israel).

Twins

Hola, Domusinas

Querídisimas domusinas, compañeras de EGB, han pasado cuatro décadas desde la última vez que nos vimos y dentro de menos de dos semanas vamos a reencontrarnos en Valencia.
Estoy segura que tenéis la misma ilusión que nosotras en volver a vernos, creo que este post nos va a poder facilitar el encuentro, ya que las preguntas son muchas ;).

Dejamos España y llegamos a Israel

Como sabréis, Gaby y yo estudiamos en Domus Godella hasta los quince años (desde primero de EGB hasta 1ro de BUP). En el verano 1976, tuvimos la desgracia de perder a nuestro padre, que falleció repentinamente de una trombosis cerebral durante las vacaciones de verano entre sexto y séptimo. Tres años después, en Agosto de 1979 viajamos junto a nuestra madre a nuestra tierra natal, Israel.

Todas vosotras, dulces compañeras domusinas sabíais que nosotras, las gemelas, eramos dos niñas judías de Israel, en esos años (aún de Franco), no habían casi miembros de la comunidad israelita en Valencia, y nosotras, las gemelas, constituíamos por aquél entonces un fenómeno bastante peculiar entre todas vosotras.

Os preguntareis también cómo es que nuestros apellidos cambiaron, pues os comento que el apellido que teníamos en su tiempo era de raíces rumanas-germanas, dado que nuestro Papá tenía raíces maternas en Bulgaria y paternas en Rumanía, de donde provenía nuestro inicial apellido Schwartz, al que respondíamos por aquél entonces. Cuando llegamos a Israel, adoptamos el apellido familiar localizado, que tenían ya nuestros dos hermanos mayores y tíos paternos: Kedar. Una vez casadas, añadimos respectivamente los nombres de nuestros esposos, el mío: Kelman, por lo que hoy me llamo Daphna Kedar Kelman.

Una vez llegadas a Israel, logramos ingresar directamente a segundo de BUP en Tel-Aviv sin repetir curso, ese milagro fue posible gracias al alto nivel de matemáticas y asignaturas de ciencias que estudiamos en Domus. Para mi fue un sacrificio por aquél entonces el no poder elegir una asignatura de lenguas, pero, tal como menciono, fue una gran suerte el venir tan estupendamente preparadas en cuestión de nivel y material de estudios, hecho que agradezco inmensamente a las profesoras de la Fundación Domus (Valencia).

Sarcophagus

Translations

Sometimes, new fields and specializations take existent terms that are related to a completely different field and assign them a new meaning; this was the iconic case on the Internet with the “icons” (medieval art term) and with the  2011 horrible catastrophe of the tsunami in Japan with the term “Sarcophagus”.

The Sarcophagus in ancient ages defined the place where (usually, royalty) was buried, but on the latest news, you will find it relating to the burying-place of nuclear waste. Sorts out that nuclear waste, after being used for generating energy, has to be buried, and the place where the radioactive residuals are placed is called “Sarcophagus”.

During the terrible tragedy of the tsunami in Fukushima, the sarcophagus of the nuclear plant was damaged (as well as in Chernobyl) and will need to be reconstructed in order to make sure there are no leaks. I must say that the similarities with the precious ancient object that was specially designed for royalty and the horrible huge cement monsters that bury inside all the fears of the modern world have only one factor in common: the CURSE that will fall on the heads of all those attempting to break them apart…