About me

WELCOME TO MY PERSONAL SPACE!

Hello, and welcome to my website. My name is Daphna, Dafna, Daphne, Laura, etc.
As a certified translator and simultaneous interpreter with over two decades of experience, I have translated various materials with leading global high-tech corporations. My linguistic proficiency extends to Spanish, Hebrew, and English, allowing me to grasp the intricacies of these languages and their associated cultures.

I grew up in Spain and attended British and Spanish private schools until I was 15. This gave me a unique perspective on language and culture, which has been invaluable in my work as a translator and interpreter.

Besides my professional experience, I used to teach translation and technical courses at Bar-Ilan University. I love sharing my knowledge and experience with others and helping them succeed in the translation and interpretation field.

My blog also provides insights into my thoughts on language, culture, and translation. I appreciate your interest in my website and look forward to hearing from you soon!

MERMAIDS

Ofelia

Sirenas


El Sentimiento es Mutuo

Arboles amarillos por el fuego, no otoñales,
Tierras rojas, de sangre, ojalá de crepúsculo,
Barcas que llegan a la costa, repletas,
No de turistas, sino de asesinos,
Hombres de la yihad, armados hasta los dientes.
Machos orientales, homicidas, violadores,
Respaldados por mujeres palestinas,
Con las fauces cubiertas,
Que cantan y reparten caramelos post-masacre,
Aplaudidas por maestros y médicos de doctrina genocida,
Son nuestros vecinos,
Ya 75 años consistentes en su mensaje:
No les queremos aquí
Y ahora,
El sentimiento es mutuo.

Por Daphna Kedar

Pensamientos apocalípticos tras la masacre del 7 de octubre.

חג שבועות שמח! מאי 2023

חזרתי אתמול מחופשה קצרה בת מספר ימים בווינה היפה והתרבותית, עיר מולדתה של אימא שלנו, ז”ל.
הרחובות רחבים ונקיים, בימות האופרה, התיאטראות והמוזיאונים מעטרים אותם. ברחוב ניתן לראות נשים אלגנטיות, גבוהות ומהודרות, מטיילות, תלויות על זרועם של הקאווליאר שלהן, עם הזקן המטופח, החולצה הצחורה תחת הג’אקט, עת נודף ממנו ניחוח “הפרפיום” של הליין האחרון.
טיילתי, שוטטתי במעגל הרינג הנודע ובשדרות העיר, פלירטטתי עם כלבי פוקס-טריאר וכלבי תחש מקומיים קטנים וענוגים, שנשואים לעיתים על זרועותיהן של הגבירות הצעירות שלהם, “יונגה דאמן” (junge damen) כפי שמכונות בקריצה, בלשון המקומית.

נהניתי ממטעמי הקונדיטוריות והקפטריות, מן הנימוס וגם מהעובדה שהמקומיים הרבו לפנות אלי בשפת המקום, ואף הצלחתי להסתדר בגרמנית ולהסבירם שאימא שלי “מיינה מותר” נולדה בווינה והצליחה להימלט מאוסטריה מספר ימים לפני שהנאצים הארורים סגרו את שעריה ולכדו בתוכה את היהודים המקומיים, שלא הצליחו (וכבר לא יצליחו) לברוח מן האסון הגדול מכל.

ביקרתי שם חברים מזה יותר משלושים שנה המתגוררים בעיר, שהציגו בפני בגאווה את דירתם הקטנה והמוקפדת ברובע המוזיאונים, רובע שבעבר אוכלס על ידי צעירים אנרכיסטים ושכעת מחירי השכירות שלו מפוקחים על ידי רשות העיר המקומית,  כעדות ושריד לעיר האדומה הסוציאליסטית שהייתה פעם. החבר הטוב שלנו ביקש לכבד אותי במשקה אלכוהולי מוקפד על בסיס תוצר מקומי ופרי כלשהו שהביא במיוחד לדירה, אולם, התאכזב כששמע שאין אני שותה משקאות אלכוהוליים, עובדה שלא מנעה בעדנו לשתות לחיים בהתרגשות, לזכר ימים עברו של רעות וחברות צעירה באוניברסיטת תל-אביב.

חשבתי לעצמי כי לא הייתי רוצה לגור שוב בניכר וכי האווירה המשפחתית ואף השבטית משהו מדברת אלי יותר מאשר הריחוק האירופאי. לשאלותיהם המודאגות של חבריי אודות המצב בארץ , השבתי כי אני שותפה לדעתו של הפרשן הנודע והחריף, אמנון אברמוביץ, שסיפר אנקדוטה אודות העיר בית שמש, לפיה, הציעו להפוך את כולה לחרדית, ותשובתם של החרדים שהתנגדו בתוקף הייתה: “אין מצב, ללא ציבור חילוני, לא יהיה מי שישלם את הארנונה”. הצגתי את דעתי, לפיה תקופה זו מהווה דגל אדום שהיה נחוץ, ושבבחירות הבאות יתאחדו יחדיו אזרחי משלמי מיסים ליברלים ופחות-ליברלים (“שמאל וימין” אם תרצו).
לא עוד תיווצר קונסטלציה הזויה של עריצות כמו הנוכחית בחסות האיש הנורא שמוביל את כולנו לאסון בעיניים פקוחות לרווחה! (שלו!).

הייתה טיסה מפתיעה בנעימותה בחברת ה”ללא קוסט”, שכן התמזל מזלי והתפנתה שורת מושבים, בעודי מצוידת באוזניות מבטלות רעש שהשתיקו את בכי התינוקות וקולות הילדים הצעירים. כבר בארץ, דקות מספר לאחר הנחיתה, צפיתי מבעד לחלון האוטובוס של רשות התעופה שהסיע אותנו לטרמינל מספר 3 בקבוצה של עובדי השדה, שבערב שבועות, ישבו בשולחן שערכו יחדיו לאחר כניסת החג וכפי הנראה שתו לחיים ושיתפו חוויות ואיחולים. ואני אומרת לכם, אין מקום אחד בעולם מלבד ישראל, שבו ניתן לחזות במחזה ספונטני וטבעי מסוג זה!
 
אוהבת אותך, מדינה כחול לבן שלי.

חג שבועות שמח!