About me

Hello, my name is Daphna, Daphne, Laura, etc. I consider myself a multicultural individual who had the privilege of living in various countries and could become close to different cultures.
Much has been said, written, and debated regarding the influence of time and culture on language and the various factors to consider while translating a given text. Ludwig Wittgenstein was one of the first philosophers who spoke about the Gestalt theory and the impossibility of defining a given text as the mere sum of its components. Nowadays, we could refer to the whole phenomenon of the Internet as a new type of “culture” that includes chatting and castrating language.
You are invited to visit my blogs and leave your comments.

books and flowers

En una noche de verano

En una noche de verano

En una noche de verano caminamos juntos por la playa,
las manos entrelazadas, miradas cruzadas,
enamorados, paseamos al son de las olas.
En ese sendero de mutuo deseo,
dejé caer una zapatilla cenicienta,
y tú, príncipe azul, al agua te lanzaste para hallarla,
y yo tras ti, en búsqueda del calzado y tuyo …
Pedí renovar mi cola de sirena marina,
no para salvar al náufrago ahogado,
sino para disfrutar a pleno del varón deseado.
Reímos y cantamos, palpamos y besamos,
los labios sellados, los ojos cerrados.
En una noche de verano bailamos al son del Mediterráneo,
Pasaron los años, hoy ambos casados,
tú con otra novia y yo con el príncipe del reino de al lado.
Dicen que el pase del tiempo, desvanece las palabras,
nubla el recuerdo, pero nunca se olvida lo que dos almas,
unidas y libres sintieron en una noche de verano.
Por Daphna Kedar

Sleeping Beauty – The day after


Sleeping Beauty ceased to be so the day after her birthday.

The guardian fairies that put her to sleep did Aurora no favor; they numbed her deep into a privileged bubble of class society, social strata, and predefinitions of gender, age, and skin color. Instead of the palace servants, when she woke up, she found herself surrounded by unidentified devices: fifth-generation cellular technology, operating manuals scattered everywhere, piled up in disorder, with detailed instructions in more than 70 languages for the operation of appliances, computers, etc. mobiles, cell phones, smart homes, digital locks, gadgets, applications to attend face-to-face and remote meetings.

What are remote meetings? She, wondered, should she ride to destiny? And the prince? Where was he? she asked while staring at herself in the mirror.

She was admonished at once by the new fairies – modern nuns dressed in nursing habits: “there are no princes” -they told her- “they are avatars”… and once recovered, she would choose the measurements, countenance, and mood of her digital suitors, designed, created and commissioned to measure, fully personalized and customized!

And the witch? She asked, terrified, looking around her.

With a condescending look, they explained to her that witches no longer existed; they were not inherently evil but the product of their cultural and historical circumstances; they were called trolls now, “Maleficent” had voluntarily undergone psychodynamic psychotherapy sessions. Once transformed, she was waiting in the lobby for the beauty to wake up, with an organic carrot cake lying on her lap as a vegan token of good intentions. Aurora asked to return to sleep, “I need a little more time,” she murmured moments before closing her eyes, a little more time…

La Bella Adurmiente

La Bella Adurmiente

Bosque de la Bella

La bella adurmiente dejó de serlo al día siguiente a su cumpleaños, las hadas protectoras que la habían entumecido no le hicieron un favor, la adormecieron en su burbuja privilegiada de sociedad de clases, estratos sociales, predefiniciones de género, edad y color de piel. En lugar del servicio doméstico de palacio, la rodeaban al despertar dispositivos desconocidos, tecnología celular de quinta generación, manuales de operación dispersados por doquier, amontonados, desordenados, con instrucciones detalladas en más de 70 lenguas para la operación de aparatos, ordenadores, computadoras, móviles, celulares, casas inteligentes, cerrojos digitales, gadgets, aplicaciones para asistir a reuniones presenciales y remotas. ¿Qué son los encuentros remotos? se preguntaba, ¿acaso habría de cabalgar al destino? Y el príncipe, ¿dónde estaba? Preguntó mirándose al espejo… En pocos instantes la amonestaron las nuevas hadas, monjas modernas vestidas de hábitos de enfermería, “que no hay príncipes”, le dijeron, “que son avatares” … una vez recuperada, podría elegir las mesuras, semblante y talante de sus pretendientes digitales, ideados, creados y encargados a medida, lo que se dice, plenamente personalizados y customizados. ¿Y la bruja?, preguntó aterrada, con mirada condescendiente le revelaron que ya no existían las hechiceras, se llamaban troles, no eran “malas” por naturaleza, más bien producto de la suma de sus circunstancias culturales e históricas, “Maléfica” se había sometido voluntariamente a sesiones de “psicoterapia psicodinámica” impartidas por una analista y, de hecho, ya transformada, estaba esperando a que se despertara en el vestíbulo, con un pastel de zanahorias sobre el regazo como pipa de paz vegana. Aurora pidió volver a su estupor, “necesito un poco más de tiempo” murmuró instantes antes de cerrar los párpados, un poco más de tiempo…

יום נישואין 29 שמח!

29  שנות נישואין

בחג ההודיה של שנת 1992 נישאנו.

בחרתי באיש יקר (כך אני מכנה אותו) שהתעקש לא ללבוש חליפה ו/או עניבה, ציין שפולחן וטקסים אינם בשבילו, ביקש, ואף במובן מסוים, ובהחלט בניגוד גמור לאופיו, במובן מסוים דרש כי הטקס הכלולות ייעשה במקום שלא אוכלים בו בשר. כאמור, מדובר בכמעט לפני שלושה עשורים, אז לא היו רבים המקומות הצמחוניים, בעוד שהמונח טבעוני כלל לא היה קיים, אולם לאחר כיתות רגליים ברחבי גוש דן מצאנו מקום נחמד לא הרחק מחוף ימה של הרצליה, בו התקיים טקס של יום שישי בבוקר עם משפחה וחברים אהובים. בחרתי באיש צעיר ונחרץ, שכבר אז ה”אנטנות” המפורסמות שלי, מפורסמות בעיקר כי אני זו המשווקת אותן בפני כל דחפין כנכס יקר ויחיד המורה את דרכי, המפותלת יש לומר, בעולם הזה. האנטנות שלי אותתו כי מדובר כאן במשהו מיוחד, sui generis, כפי שאומרים בלטינית, אדם שכביכול הולך בתלם, אך נפשו חופשית כציפור, מבחינה זו, אוהבת לחשוב שדומים השניים. על כל מקרה, כדי לציין את האירוע הלכנו אתמול שנינו למסעדה. האירוע המיוחד התרחש בצל נגיף ה- O-Micron, מה אני אומר לכם, למדתי יוונית בנעורי, ובקצב הזה נסיים את מלוא האלף-בית היווני ונעבור לעוד מספר שפות. האיש היקר הזמין מראש מקום במסעדה איטלקית, והערב התרחש למעשה כמעין מיקרו-קוסמוס של חיינו.

מלצר חביב הציע לנו יין, שאלתי (אני ולא הוא, כי האיש פמיניסט ומכבד בכל רמ”ח איבריו), שאלתי את המלצר מהם היינות של היום והוא הגיש לי ביד רחבה שני סוגי יין, אותם לגמתי להנאתי בזמן שהאיש היקר בחן בעיון את המנות הצמחוניות של התפריט. בסופו של דבר שתיתי כחצי כוס גדולה של משקה, מה שייתר את הצורך בלהזמין “כוס אמיתית”.

בשלב הבא בחנו את המנות הראשונות, חצילים איטלקיים ברוטב גבינת פרמזן ועגבניות, אישי היקר ביקש ממני לבדוק האם אכן לא נמצא בתבשיל “אלמנט זר” כלשהו, ובפרט, חלילה וחס, חוסו שמיים, לא בשר. עשיתי כפי בקשתו ושללתי לחלוטין את החשש, דבר ההוביל לטעימה מצדו. באופן זה, אנו נוהגים ביומיום, אני שומרת על האינטרסים שלו מכל משמר, היות ויודעת אני שהם מעטים, אולם חיוניים עבורו. והוא מצדו, מפקיד בי את אמונו השלם.

לאחר מכן, הגיעה תורה של המנה העיקרית, חיים לקח “פסטה ארביאטה” חריפה מעולה, בעוד אני, לאחר שהפלגתי בדמיון מול התפריט, בחרתי מנת פסטה על בסיס דגים לבנים ושמן זית, כמו שאומרים, “חלום”. במהלך הארוחה שוחחנו ודיברנו, הפרנו זה את זו בדיבור אודות נושאי השעה והבנים האהובים שלנו.
בשלב מסוים העיר לי האיש שעלי לדבר מעט יותר בשקט שכן עם השנים נרגשת אצלי ירידה קלה בשמיעה, והערה זו הייתה תזכורת לכך שעברנו כבר את העשור החמישי של חיינו.

ולקינוח – ביקשתי (אני שוב)  מהמלצר לדלג אל ה”מנות המושחתות” ושקלנו לעשות Take away עבור הבנים הטבעוניים, אולם המנה האחרונה שהתאימה לקריטריון הייתה סורבה, וויתרנו על כך מפאת שיקולי לוגיסטיקה.

סוף דבר, מרוצים וכלל לא עייפים, אולם עם בטן מלאה חזרנו הביתה, לבית החם שבנינו שנינו בית הבנים והכלבה הענוגה שלנו, בית הספרים, האהבה, האמון, והתמיכה ההדדתי, תודה רבה ליקום שאהב אותנו (וגם לאנטנות שלי). מזל טוב.