Author: Daphna Kedar Kelman (Dafna)

חג שבועות שמח! מאי 2023

| Daphna Kedar Kelman (Dafna)

חזרתי אתמול מחופשה קצרה בת מספר ימים בווינה היפה והתרבותית, עיר מולדתה של אימא שלנו, ז”ל.
הרחובות רחבים ונקיים, בימות האופרה, התיאטראות והמוזיאונים מעטרים אותם. ברחוב ניתן לראות נשים אלגנטיות, גבוהות ומהודרות, מטיילות, תלויות על זרועם של הקאווליאר שלהן, עם הזקן המטופח, החולצה הצחורה תחת הג’אקט, עת נודף ממנו ניחוח “הפרפיום” של הליין האחרון.
טיילתי, שוטטתי במעגל הרינג הנודע ובשדרות העיר, פלירטטתי עם כלבי פוקס-טריאר וכלבי תחש מקומיים קטנים וענוגים, שנשואים לעיתים על זרועותיהן של הגבירות הצעירות שלהם, “יונגה דאמן” (junge damen) כפי שמכונות בקריצה, בלשון המקומית.

נהניתי ממטעמי הקונדיטוריות והקפטריות, מן הנימוס וגם מהעובדה שהמקומיים הרבו לפנות אלי בשפת המקום, ואף הצלחתי להסתדר בגרמנית ולהסבירם שאימא שלי “מיינה מותר” נולדה בווינה והצליחה להימלט מאוסטריה מספר ימים לפני שהנאצים הארורים סגרו את שעריה ולכדו בתוכה את היהודים המקומיים, שלא הצליחו (וכבר לא יצליחו) לברוח מן האסון הגדול מכל.

ביקרתי שם חברים מזה יותר משלושים שנה המתגוררים בעיר, שהציגו בפני בגאווה את דירתם הקטנה והמוקפדת ברובע המוזיאונים, רובע שבעבר אוכלס על ידי צעירים אנרכיסטים ושכעת מחירי השכירות שלו מפוקחים על ידי רשות העיר המקומית,  כעדות ושריד לעיר האדומה הסוציאליסטית שהייתה פעם. החבר הטוב שלנו ביקש לכבד אותי במשקה אלכוהולי מוקפד על בסיס תוצר מקומי ופרי כלשהו שהביא במיוחד לדירה, אולם, התאכזב כששמע שאין אני שותה משקאות אלכוהוליים, עובדה שלא מנעה בעדנו לשתות לחיים בהתרגשות, לזכר ימים עברו של רעות וחברות צעירה באוניברסיטת תל-אביב.

חשבתי לעצמי כי לא הייתי רוצה לגור שוב בניכר וכי האווירה המשפחתית ואף השבטית משהו מדברת אלי יותר מאשר הריחוק האירופאי. לשאלותיהם המודאגות של חבריי אודות המצב בארץ , השבתי כי אני שותפה לדעתו של הפרשן הנודע והחריף, אמנון אברמוביץ, שסיפר אנקדוטה אודות העיר בית שמש, לפיה, הציעו להפוך את כולה לחרדית, ותשובתם של החרדים שהתנגדו בתוקף הייתה: “אין מצב, ללא ציבור חילוני, לא יהיה מי שישלם את הארנונה”. הצגתי את דעתי, לפיה תקופה זו מהווה דגל אדום שהיה נחוץ, ושבבחירות הבאות יתאחדו יחדיו אזרחי משלמי מיסים ליברלים ופחות-ליברלים (“שמאל וימין” אם תרצו).
לא עוד תיווצר קונסטלציה הזויה של עריצות כמו הנוכחית בחסות האיש הנורא שמוביל את כולנו לאסון בעיניים פקוחות לרווחה! (שלו!).

הייתה טיסה מפתיעה בנעימותה בחברת ה”ללא קוסט”, שכן התמזל מזלי והתפנתה שורת מושבים, בעודי מצוידת באוזניות מבטלות רעש שהשתיקו את בכי התינוקות וקולות הילדים הצעירים. כבר בארץ, דקות מספר לאחר הנחיתה, צפיתי מבעד לחלון האוטובוס של רשות התעופה שהסיע אותנו לטרמינל מספר 3 בקבוצה של עובדי השדה, שבערב שבועות, ישבו בשולחן שערכו יחדיו לאחר כניסת החג וכפי הנראה שתו לחיים ושיתפו חוויות ואיחולים. ואני אומרת לכם, אין מקום אחד בעולם מלבד ישראל, שבו ניתן לחזות במחזה ספונטני וטבעי מסוג זה!
 
אוהבת אותך, מדינה כחול לבן שלי.

חג שבועות שמח!

Soy el que soy

| Daphna Kedar Kelman (Dafna)

Soy el que soy

Soy la zarza ardiente,
la mata reacia a consumirse,
el arbusto en llamas, emblema del pueblo electo.

Al escuchar la orden del ángel candente,
desvíe la vista de la planta milagrosa,
prendida por el dios omnipotente,
fuera el que fuere, sea quien sea, fuera quien fuere.

Pastor antihéroe arcaico,
profeta tartamudo,
sacado de aguas,
príncipe evacuado,
liberador de esclavos,
quebrador de tablas,
baja la vista y queda descalzo,
dijo fuera el que fuere, fuese quien fuese, fuera quien fuere.

Soy aquel niño comedor de brasas,
sacado de aguas en una canasta,
salvado por noble hija de faraones.
Soy el que soy,
esclavo y príncipe rebelde,
profeta escéptico,
quebrador de tablas y defensor del pueblo.

¡Ay, pueblo de esclavos!,
Escucha mi lamento y dime,
dime qué condujo al índice divino,
hacia este servidor, destinado a profeta,
líder amargo, aprendiz de hechicero.

¡Qué daría por no haber sido el designado!,
Por no haber salido al pasto aquel día funesto,
no llevar el ganado a pacer donde la mata ardiente,
no oír las chispas, y no haberme arrimado o acercado,
ni descalzado, ni acechado, ni escuchado,
ni desviar mis ojos, al ver el prodigio,
del arbusto ardiente,
en los cerros del Sinaí.


Pesach 2023

Habladme, Musas

| Daphna Kedar Kelman (Dafna)

Habladme, Musas

“Háblame, Musa, de aquel varón ingenioso que anduvo errante largo tiempo …”

Así comienza la Odisea de Homero, con un canto a la Musa, y así emprendemos todos el camino, con la pluma empuñada, cual espada afilada, daga o teclado digital, pero la mirada, la mirada siempre apunta certera hacia el papel, hacia las letras que se van perfilando, como alfabeto cabálico que emerge de la nada, manchas de tinta sobre una tabula rasa.

Habladme Musas, fuerzas cósmicas de la creatividad, abrid mi pecho y despejad mi frente para que me impregnen esas visiones de autora omnipotente que crea texto de la nada, inspiradme, para que pueda transmitir mis pensamientos, o mejor: para que pueda verlos más lúcidos dentro mío, transformados y perfilados una vez emerjan desde las vísceras, extraídos por las certeras manos de las parteras mayéuticas de Sócrates. 

acertijos y cavilaciones

| Daphna Kedar Kelman (Dafna)

Acertijo Existencial – No tengo acento ni lengua “materna”, si en inglés me hablas te diré que soy “nativa”, si en español: “natal”, si en hebreo, me dicen francesa, y al parlar castellano, la “erre” del carro, se la llevó el burro. Soy la nueva judía errante, la palabra es mi espada y el pluralismo mi emblema. ¿Quién soy?

Soy un producto multicultural, multilingüe, interregional.

Carreras tuve una tras otra, tantas, hasta que el terreno del circuito de pista quedó desgastado, baldío, bajo las firmes patadas de mis zapatillas maratónicas.

Competía con y contra varones, mujeres, maestros, curas, monjas y rabinos, contra las religiones monoteístas y los vivos colores de estampas doradas, medio truncadas, de dioses paganos de cabeza elefantina y cuerpo humano.

Me plantaron mis padres en tierras fértiles de otros países, cual semilla desconocida, con un nombre imposible de pronunciar en pagos latinos.

Me transmitieron individualidad, fortaleza y mente crítica, hasta que me convertí en una sui generis, espécimen y muestra de singular índole.

De tanto cuidarme en no dispersarme, de no arraizar en culturas ajenas, respondo hoy a seudónimos mil: el de mi niñez, el de mi país, el de mi pueblo, el de mi cuna, el de mi amado, el de mis hijos guerreros, el de mi madre, que en paz descanse.

La filosofía de la existencia la conocía yo ya desde el vientre materno, la lógica occidental me abrazó con ganas, la intuición de mis antepasados no me dejó nunca.

A veces, en mis sueños vienen a visitarme los masters, seres superiores que juegan al ajedrez con nuestras almas, me revelan sus secretos y se los llevan consigo nada más abrir los ojos por la mañana.